כתבו עלינו
|
קישור לכתבה בעיתון הצופה: משחק החיים של מרגלית >>> כתבה בעיתון מעריב (2008) זינאתי בתפקיד עצמה והאמת שמרגלית זינאתי, היום היהודייה היחידה בפקיעין, לכודה בסיפור ממש לא פשוט שקושר אותה כבר 77 שנים. 77 שנים, מהיום שנולדה, קשורה מרגלית בחבלים עבותים של סיפור שסיפרו לה הוריה כדי שתספר אותו לעצמה, והיא מספרת אותו לעצמה ולכל מי שמוכן לשמוע כל יום מחדש, והסיפור הזה לא נתן למרגלית זינתי לחיות יום אחד של חיים חופשיים. אבל לפני שנכיר את מרגלית מתקרב אלינו אוריאל רוזנבאום, בחור בן 38, אבא לשישה ילדים, אמן ושחקן בוגר תיאטרון החדר של אמיר אוריין ושיטת המעגל הפתוח של סמדר יערון ודודי מעיין. לפני שבע שנים הלך אוריאל בסמטאות פקיעין, פגש את מרגלית, עזר לה באיזה עניין והתאהבו. אוריאל מצא בה אישה אותנטית ששייכת לימים אחרים וביים איתה מחזה על תולר דות פקיעין, כשהיא השחקנית הראשית. הוא מתופף, הוא שר, הוא רוקד, הוא מדבר, ומרגלית עונה. בטבעיות היא יושבת על הבמה, שולחת כדורים לקהל, לאוריאל, לעצמה, תוך כדי שהיא מקלפת פול. ישבנו מולם נדהמים כשאוריאל סיפר איך הצליח לשכנע אותה לעלות על במה. המטרה שלו, אמר, היתה להרחיק אותה מהסיפור של עצמה, שלא תחיה אותו כל כך צמוד, שתיקח ממנו קצת מרחק, חמצן, אוויר לנשום, קצת אוויר לנשום. וככה, דרך אוריאל, מספרת האישה בת ה-80 על הילדה הקטנה מרגלית זינתי שההורים שלה, שנולדו בפקיעין והותקפו על ידי כנופיות ערביות ונשרפו, ונבזזו וגורשו וחזרו, השביעו אותה לא לעזוב את פקיעין אף פעם בחיים. ומרגלית קיימה. סילקה את שני הבחורים שבאו מתל אביב לבקש את ידה. וכמו עגונה שאף אחד לא מצליח להתיר אותה משבועתו של מישהו אחר, היא צמודה לבית הכנסת של פקיעין, המפתח מתחת לסינר החום שלה, והיא לא נותנת לאף אחד להתקרב, במיוחד לא לאילן תומא שכטר, היהודי היחיד בסביבתה. כתבה בעיתון הארץ (אפריל 2007) ההצגה של מרגלית בעידן המודרני קשה לתפוס את הרעיון של אדם הנולד, מבלה את חייו ונופח את נשמתו באותו רדיוס מצומצם של כמה קילומטרים. במשך שנים שימשה מרגלית זינאתי, הנצר האחרון למשפחה היהודית היחידה שנותרה בפקיעין לאחר 1948, כמעט מונומנט מוזיאוני למבקרי הכפר. יותר מאשר באו לפקוד את בית הכנסת העתיק שעליו היא שומרת בקנאות, סיקרנה את הבאים האשה הזאת, שהצליחה במה שנכשלה בו התנועה הציונית כולה וחיה בין התושבים המקומיים כאחת משלהם. אוריאל רוזנבאום, מורה צעיר ושחקן, היה אחד המבקרים האקראיים לפני למעלה מעשור, והצליח ליצור אתה קשר יוצא דופן. את השאלות הסקרניות שהמטירו עליה המבקרים הפכו השניים האלה להצגת אימפרוביזציה מרתקת שהם מעלים בבית המשפחה. בחדר הזה, שבו נולדה מרגלית, דרו פעם בני המשפחה בכפיפה עם הפרה, החמור והכבשה. אם מרימים את העיניים אפשר עדיין לראות בתקרה את שובך היונים. החדר שימש כחדר אכילה, חדר שינה וחדר אורחים. ההצגה לא מתיימרת לספר באופן כרונולוגי את סיפור ההתיישבות היהודית בפקיעין, שמתועד כבר מהמאה ה-16 ויש המאמינים כי מדובר במשפחות שמעולם לא נעקרו מהארץ ויצאו לגלות, אלא מתמקדת בסיפורים קטנים מחייה של מרגלית, בת 76, שחקנית טבעית שבמתיקות ילדותית וניגון של מי שהשפה הערבית שגורה בפיו יותר מהעברית, כובשת את לב הקהל כולו, ילדים ומבוגרים. מי שירצה ללמוד עוד על תולדות המשפחה מוזמן לקרוא את ספרה של רבקה אלפר, "אנשי פקיעין", שלמעלה מ-50 שנים שעברו מאז כתיבתו לא גרעו כהוא זה מקסמו. בית זינאתי, סמוך לבית הכנסת העתיק. להזמנת הצגות ופרטים נוספים: אוריאל, 7713357-050 "אנשי פקיעין", רבקה אלפר, הוצאת עם עובד כתבה באתר Ynet (אוגוסט 2005, יפה רזיאל) פקיעין פקיעין (בוקיעה) הוא יישוב ערבי דרוזי הנמצא בגליל העליון, כשישה ק"מ דרומית מזרחית למעלות תרשיחא. בעבר זיהו איתו את הכפר בקע הנזכר במקורות מהתקופה הרומית ועל רבי שמעון בר יוחאי ובנו אלעזר מספרים כי כאן הם מצאו מערת מסתור, במהלך מנוסתם מפני הרומאים בימי מרד בר כוכבא. המוסלמים בכפר מתעקשים שהיה במקום יישוב מוסלמי כבר במאה ה-11 ושהדרוזים התיישבו בו במאה ה-18. במרכז היישוב שוכן בית כנסת שנבנה ב-1873 ומשובצות בו שתי אבנים שנלקחו מבית כנסת קדום שנבנה מאבני בית המקדש. במרכז הכפר מעיין. פקיעין הוא אחד מהיישובים המעטים שעדיין שוכנים בהם נוצרים, מוסלמים ויהודים – שתי משפחות במקרה זה, שגרות בסביבת בית הכנסת העתיק. ידועה מביניהם מרגלית זינתי, המחזיקה במפתחות בית הכנסת ומי שמגיע לסיור בוודאי יתקל בה. לנכנסים לפקיעין מומלץ לעצור תחילה ב"טיילת הפסלים" לתצפית לעבר נופי הגליל העליון. משם ניתן לרדת אל מערת הרשב"י. בפקיעין ניתן לשוטט בסמטאות הציוריות אל כיכר הכפר, המעיין ועץ התות, ומשם אל הרובע היהודי ובית הכנסת הקדום. סיפור חיים כדאי מאוד לעצור בביתה העתיק והמשומר של מרגלית זינתי, בו ניתן לצפות במופע תאטרון ייחודי – "פיסות של פקיעין" – שמעלים אוריאל רוזנבאום, שחקן ובמאי, ומרגלית זינתי. החוויה נעה בין מציאות לדמיון, וסוחפת את הקהל בעקבות סיפור חיים מופלא. רוזנבאום, 30, אב לארבעה, לשעבר בחור ישיבה ממעלות, הלך שבי אחרי המסתורין של פקיעין כשהגיע לשם לטיול לפני כעשר שנים. דמותה של מרגלית זינתי הילכה עליו קסם, והציתה את דמיונו ליצור הצגה בהשראת חייה ודמותה: סיפור המשפחה, סיפור היישוב היהודי בפקיעין, בית הכנסת, המעיין, עץ החרוב האגדי והמערה של רבי שמעון בר יוחאי.
|