קהילת אשכנז

קהילה אשכנזית התקיימה בתקופות מסוימות בפקיעין. ראשיתה עם עליית החסידים בסוף המאה ה-18, כאשר חלק מחסידיו של רבי מנחם מנדל מויטבסק השתקעו בפקיעין עת זה עבר מצפת לטבריה. בשנת 1786 מספר ר' מנחם מנדל אודות חסידיו בפקיעין אשר נאלצו לברוח מהכפר בעקבות מגפת הדבר שפקדה את האזור כולו.  בשנת 1789 פורסם בפולין מכתב שדרו"ת אשר חתום על ידי "הכ"ד החותמים בשם כל אחינו חכמי האשכנזים אשר ישנם פה עמנו עומד היום … פה עיר הקודש טבריה וצפת ופקיעין תיבנה ותיכונן במהרה בימינו אמן."  מסיום מכתב זה ניתן לראות כי הקהילה האשכנזית בפקיעין לא הייתה אפיזודה חולפת, כי אם קהילה משמעותית ומבוססת אשר היית שלישית רק לטבריה ולצפת.

נראה שבמהלך המחצית הראשונה של המאה ה 19 עוד התקיימה הקהילה האשכנזית אך היא ככל הנראה הלכה והדלדלה בעקבות המלחמות הרבות אשר פקדו את האזור, לצד אסונות טבע ומגפות. א.מ לונץ מנסה להוכיח כי הקהילה האשכנזית התקיימה עוד במהלך ביקורם של הזוג מונטיפיורי בשנת 1839. ביומנה, מספרת יהודית מונטיפיורי כי בעלה "נתן מתנה אל האנשים מפקיעין אשר באו ללמוד תורה בבית המדרש בעיר הזאת (צפת)" . מאחר שיושבי פקיעין לא היו בעלי השכלה לא יתכן כלל כי מדובר בהם, ולכן ככל הנראה מדובר בבני הקהילה האשכנזית. טיעון זה בעייתי כיוון שאנו יודעים שגם חלק מרבני ונכבדי העדה הספרדית בטבריה עברו להתגורר בפקיעין, ויתכן שיש לייחס את המעשה דווקא לבניהם. מעניינת הרבה יותר היא העובדה המובאת על ידי לונץ לקיומו בעבר של בית כנסת נוסף אשר שימש את הקהילה האשכנזית בכפר ואשר מיקומו אינו ידוע כלל.

הוכחה נוספת לקיומו של בית כנסת אשכנזי בכפר הוא ספרי תורה ישנים ופסולים הכתובים בסגנון כתיבת האשכנזים אשר הופקדו ונמצאו בגניזה של בית הכנסת בכפר, ושעל קיומם מעידים גם לונץ וגם בן צבי.