יהודי פקיעין

היהודיים הראשונים המוכרים לנו מפקיעין הם רבי שמעון בר יוחאי, שלימד תורה בתקוע (תקוע הגלילית מזוהה עם פקיעין), רבי יהושע בן חנניה, ורבי יוסי דמן פקיעין. מאוחר יותר, עם חורבן בית המקדש השני ומנוסה כללית של יהודים מהארץ אל חוצה לה, קובעות כמה משפחות כהנים את משכנם בכפר פקיעין. האיזור ההררי סיפק הגנה מפני ידם הארוכה של הרומאים, ועדיין נמצא בתוך גבולות הארץ- לא רחוק מדי מבית המקדש העולה בלהבות, ומהמקום בו ישוב להבנות בקרוב, כפי שקיוו להאמין.

אותן משפחות כהנים שמרו על צורתן עד ימינו אנו, ושמותיהן תומא, עודה וזינאתי. אליהן הצטרפו עם הדורות יהודים מכפרים גליליים אחרים, מהרי הלבנון, ממגורשי ספרד ואפילו מקהילות אשכנזיות שונות. כל עובר אורח הותיר את חותמו, וכך נוצר מרקם קהילתי מגוון ומרתק. באלף האחרון נוספו לכפר תושביו הנוצריים, המוסלמים והדרוזים.

שושלת עתיקה זו כמעט ונגדעה לחלוטין בעת המרד הערבי הגדול בשנים תרצ"ו-תרצ"ט. בשנת תרצ"ח יהודי פקיעין גורשו מכפרם, ורק קומץ שב כעבור שנתיים.

חותם הקהילה

חותם קהילת יהודי פקיעין שימש את הקהילה בעיקר בהתכתבויות שונות לרשויות או נדבנים שונים.

בחותם הקהילה ישנם מוטיבים שונים, כגון עץ החרוב שליד המערה והמעיין הנמצא במרכז הכפר. החותם עגול ושורות מלל שונות מעטרות אותו: במרכז: "ציור החרוב והמעיין של התנא האלוקי רשב"י זיע"א " ובשורה החיצונית: "חותם קבל הקודש עובדי האדמה בכפר פפקיעין קרובה לעי צפת ת"ו".